בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרעבי

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך של 458 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התובעת היא בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ואילו הנתבעת היא הגב' סיגלית שרעבי. התיק נפתח בהגשתה לביצוע בהוצאה לפועל של תובענה (תיק הוצאה לפועל מס' 1630394116), והנתבעת הגישה התנגדות.

לדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות לא התייצבה הנתבעת, ובעלה, שהתייצב במקומה, הודיע כי היא חולה. בנסיבות, התנהל הדיון באופן בלתי פורמאלי, והצדדים הסכימו להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, החומר שבתיק, והדברים שנאמרו שלא לפרוטוקול במהלך הדיון. בין היתר, הסכימו הצדדים כי פסק-הדין יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בקשר לקו טלפון מס' 097744287. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אעיר בשולי הדברים, כי ניתן היה לקבל את הסכמת מר שרעבי בשם אשתו, גם בהעדר יפוי כוח פורמאלי, נוכח העובדה שבשל העדרה ממילא היה דין ההתנגדות להידחות, ובהתבסס על הכלל הלקוח ממקורותינו, של "זכין לאדם שלא בפניו".

בתכלית הקיצור, אל מול טענת התובעת, כי מדובר בחוב עבור שימוש בקו (לרבות דמי שימוש קבועים), שהיה בבעלות הנתבעת, טענת הנתבעת היא בעיקרה להתנהלות לא ראויה של התובעת, שהביאה לכך שלא ניתן עתה לפנות לשוכר הנכס הרלבנטי, שהשתמש בקו המדובר, ולגבות את החוב הנטען, ועוד בפיה טענות הנוגעות להעדר אסמכתאות לחלק מהחיובים השוטפים שנעשו (ושולמו) בקשר עם הקו המדובר.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו, לרבות עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 180 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1630394116 לגביית הסכום הפסוק.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: